מתוך דבריה של פרופ' עלית אולשטיין

דב ספולסקי, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת בר-אילן, היה מלומד ידוע שם, מוכר בעולם כסוציולינגוויסט מוביל. הוא חיבר עבודה חלוצית בתחומים רבים, שלא את כולם ניתן להציג כאן. בעבודתו כחוקר הפגין יושרה, קפדנות והתמסרות מלאה. לצד אלה גילה הבנה ותשוקה לאנשים שהרבים היו מושאי המחקר שלו.

דב ספולסקי עלה לישראל לפני כ-45 שנה, והצטרף מיד לקהילה האקדמית בישראל וחיזק אותה. לפני עלייתו היה בעל מעמד מוביל בארצות הברית בתחומי הדו-לשוניות וברכישת שפה שנייה. הוא ידע לחבר את התאוריה עם הפרקטיקה, ואף כיהן כנשיא אגודת TESOL שעסקה בהוראת אנגלית למי שזו אינה שפתם במשך מספר שנים. כאשר נפוצה השמועה שדב ומשפחתו עולים לישראל פגשתי ידידים בארגון הזה, הם בירכו אותנו: כמה ברי מזל אתם בישראל, באשר אתם מקבלים את ספולסקי כפרופסור וכחוקר מוביל בתחומו.

בישראל, שיתף דב פעולה עם חוקרים נוספים כדי להרחיב את תחומי פעילותו ולהעמיק את עבודתו בחומים שונים של הסוציולינגוויסטיקה. ביניהם חבר לרוברט קופר, סוציולינגוויסט חשוב אחר שהצטרף באותה תקופה לקהילת המחקר המקומית, יחד עם אילנה שוהמי ואנדרו כהן, ומאוחר יותר שיתף פעולה עם אילנה בתחומי המדיניות הלשונית והנוף הלשוני.

מבט אל הביוגרפיה של ספולסקי מגלה את מקורות העניין שלו במגוון לשונות ובדובריהם, עניין שהתפתח עם השנים. הוא נולד בניו זילנד, וקיבל את התואר הראשון שם, והיה שותף לעניין הגובר בקהילה המאורית, שביקשה לשמר ולפתח את שפתה המקורית. אחר כך עזב לקנדה שבה קיבל את תואר הדוקטור, ובה נחשף למאבק הנמשך בין הצרפתית והאנגלית. אחר כך חי ספולסקי עם משפחתו בניו מקסיקו, חקר את שפתם של הנבאחו, ואף פרסם עליהם מאמרים שונים. אין ספק שהביוגרפיה האישית שלו סייעה לו להבין את נסיבות החיים והשפה של ילדים ששפת אימם בבית שונה מהשפה שאליה נחשפו במערכת החינוך. הוא הבין שהבעיה הזו היא בעלת אופי דומה בחברות רב-לשוניות נוספות.

ספולסקי עיצב מודל שעיצב עבור מדיניות לשונית בחינוך. המודל מבוסס על עמדה לפיה מדיניות לשונית אחראית ובעלת יכולת מימוש חייבת להתבסס על שני קביעות בסיסיות:

  1. לכל חבר בקבוצה לשונית או תרבותית זכות לשוויון בהזדמנויות לחינוך.
  2. ליחידים ולקבוצות במערכות רב לשוניות זכות לקיים, על פי בחירתם, את המגוון הלשוני שלהם. הדגש כאן הוא על בחירה.

המודל מכיל מדיניות היררכית, ברמה המדינתית-הקהילתית, לצד מדיניות שורשי העשב, ברמת היחיד והקבוצה. ספולסקי למד את שני המשלימים-מצטלבים האלה מתוך עניין, תשוקה וכבוד עמוק לדוברים. כאן אני מבקשת לצטט את ספולסקי:

"התאוריה של המדיניות הלשונית לוקחת בחשבון את הבחירות הנעשות על ידי דוברים יחידים, על בסיס דפוסים המעוגנים בחוקי הממשל, ועם זאת מזוהים על ידי קהילת הדיבור אליה הם משתייכים. עליהם להתבסס על ניהול נכון, לשקף מודעות ומאמצים גלויים של מנהלים וגורמי פיקוח."

בעקבות הניסיון העשיר של ספולסקי בחקר שפות שונות עלה ספולסקי עם משפחתו לישראל. ישראל כארץ הגירה מגוונת חברתית ותרבותית היא גן עדן לחוקר שפות. מיד לאחר בואו היה ספולסקי מעורב בעבודת תיאור השפות השונות בישראל, בעיקר בירושלים, בבית לחם, ולאחרונה גם בקרב דוברי שפות היהודים.

עבודתו של ספולסקי הותירה רישום עצום על הקהילה הסוציולינגוויסטית בישראל. שיתוף הפעולה שלו עם סוציולינגוויסטים מקומיים רבים תרם לפיתוח הקהילה. את חלקם כבר הזכרתי, אבל ניתן להוסיף עליהם קבוצת חוקרים באוניברסיטת בר-אילן כמו ג'ואל וולטרס ויונתן פיין, מוחמד אמארה ורבים אחרים. עבור רבים מהם דב היה מנטור, מנהיג ומודל לחיקוי.

השפעה מרכזית ורבת חשיבות היא עבודתו יחד עם אילנה שוהמי על עיצוב המדיניות והאידיאולוגיה של השפה החינוך הלשוני בישראל. עבודתם בנושא יצאה לאור בסוף המאה הקודמת, בשנת 1999. כמה מהדברים שנוצרו אז מתקבלים היום כמובנים מאליהם, הם לא היו מובנים כלל לפני שהספר יצא לאור.

כולנו זוכרים את ספולסקי, עם חיוכו הנדיב ותשומת הלב המלאה שלו לסובבים אותו. רבים מעמיתיו ותלמידיו לשעבר יחסרו אותו, את האנרגיה הבלתי נדלית שלו ואת המחויבות שלו לעבודתו. דב המשיך לכתוב עד ימיו האחרונים, והותיר מורשת לדורות הבאים, לכולנו.

*הדברים מבוססים על דבריה של פרופ' אולשטיין בערב לזכרו באוניברסיטת תל אביב ב-9 בנובמבר 2022.