"היהודי החדש" היה רעיון שליווה את מפעל ההתיישבות בארץ ישראל בראשית שנותיה. יהודי חדש שמנתק עצמו מהגולה ויוצר לעצמו זהות ישראלית, עברית, מקומית, 'צברית'.
גם תחום מתן השמות עבר תהליך של התחדשות. בהתאם לכך, ננטשו השמות היהודיים המסורתיים שמקורם ביידיש, בלאדינו ובשפות יהודיות נוספות, והחל המעבר לשמות עבריים מובהקים, בעיקר מקראיים. אולם בעוד שלבנים ניתנו שמות רבים ומגוונים מהמקורות, התגלה מחסור חמור בשמות נשיים מתאימים. כיצד מילאו ההורים את החסר? ואיך מתמודדים עם ההשראה הבריטית?
מאמרה של פרופ' זיוה שמיר סוקר את התהליך מראשיתו: "במושב קראו לה אַיָּה".
