נתיבה בן יהודה, שהיתה לוחמת פלמ"ח, סופרת, אשת רדיו ולשונאית, ובעלת חיבה מיוחדת לשפה ה"צברית", כתבה במהלך השנים ספרים, מכתבים והרהורים רבים. מהם לוקטו ונערכו לא מכבר לספר בשם "מחברות נתיבה: נתיבה בן יהודה ומלחמתה במשטרת העברית", בעריכת רוביק רוזנטל.

בספר זה מופיע, בין היתר, מכתב שהופנה לנשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופ' יהושע בלאו, בשנת 1989, כתגובה לתלונתו שהסטודנטים אינם יודעים דקדוק.
מכתב זה מובא כאן כלשונו:

אם זה נכון מה שהיה כתוב בעיתון, שאתה אמרת במשכן הנשיא, בטקס על הכרזת ”שנת הלשון העברית“, שהסטודנטים שלנו היום הורידו את העברית למטבח, אז תרשה לי לענות לך על זה – כך:
השפה העברית שלנו כל-כך הצליחה, עד שהיא נהייתה מְסַפֶּקֶת (אדקוואטית) בשביל כל כל הצרכים, וכמו בכל שפה אחרת בעולם, גם לנו יש עשרות תת-שפות בתוך העברית, וכשאנחנו בצבא אנחנו מדברים עברית אחרת מזו של הבית, וכשאנחנו מדברים עם נשיאים ומלכים – זו עברית אחרת מהעברית שאנחנו מדברים עם התינוקות שלנו, וכשאנחנו בסלון אנחנו מדברים עברית אחרת מהעברית שאנחנו מדברים בחדר המיטות, וכו‘ וכו‘. והמורים מדברים שפה אחרת מהפקידים, והסוחרים מדברים שפה אחרת מהאינסטלָטורים, וכו‘ וכו‘.
ואת כל המעברים מתת-שפה לתת-שפה אנחנו עושים באופן טבעי, ובסך-הכל זה מה שכל-כך הצליח לנו, אנחנו הציונים פה בארץ, שאנחנו יכולים לעשות עם העברית את כל התרגילים האלה, ובאופן הכי טבעי, וכל אחד מאיתנו הילידים-בעברית ”יודע“ בדיוק באיזה עברית להשתמש, איפה, ומתי, אפילו בלי להבין בדיוק מה הוא עושה.
וזה בלבד – הרי שזה נס ממש. הסבא שלי, אהרן טורקניץ‘, שעלה לארץ ב-1904, והיה אחד המורים הראשונים של העברית-בעברית, היה מספר לי על השנים הראשונות ההן, על הוויכוחים האיומים נגד המתנגדים לעברית, ונגד האידישיסטים. הוא בעצמו לא הוציא מהפה מילה בשפה זרה מאז שהוא עלה לארץ, אבל הוא בפירוש הודה, שגם הקנאים לעברית לא היו בטוחים במאה אחוז שאין משהו בטענות של המתנגדים, בעיקר כשהם היו אומרים ש“העברית אולי תחיה פה – אבל מקסימום כמו האספרנטו,“ כלומר: עקרה, יבשה, חד-ערכית כזוּ. ואז אי אפשר יהיה להתבדח בה, אי אפשר יהיה לרמוז בה, לעמוד על המקח, לנהל דיפלומטיה, להגיד דבר והיפוכו, להגיד חצאי אמת, לשקר, לרמות, לפתות – כלום. שירה נשגבה – זה כן, תפילה, סליחה, הספדים – כמובן. אבל – למשל – ניבול פה? אפשר לשכוח מזה. אבל הרי אין בעולם שפה שאין בה גם ניבול פה! נוּ – אז בשביל זה יהיה צריך לחזור תמיד ל“מקורות“ שלנו – מי לאידיש, מי לספניולית, מי לפולנית, ומי לערבית, וכו‘.
ובאמת אני ממש זוכרת מהילדות שלי, שהבורים בארץ – לא דיברו עברית! הבורים תמיד דיברו אידיש, ספניולית, ערבית – הכל, רק לא עברית. כמובן שלא כל המשכילים כן דיברו עברית, אבל אפשר להגיד שכל מי שדיבר עברית היה מין משכיל כזה. ועד היום יש אנשים שחושבים שאם הם יודעים עברית טוב – אז זה כבר הוכחה שהם משכילים. נוּ.
אז, כבוד נשיא האקדמיה, אתה בטח תסכים איתי – שצריך לכבד גם את ההישג הזה של השפה העברית, לא? אחרי הכל – שפה אמיתית וחיה – קיימת גם בשביל כל הבוּרים וְהַפּוּׁשְטִים, גם בשביל הרחוב, וגם בשביל השוק, לא? אנחנו, הקטנים, כמובן שלא העזנו להעלות בדעתנו שהמלומדים-המכובדים מהאקדמיה יטרחו לדאוג לנו, הבוּרים וְהַפּוּׁשְטִים, ולא ציפינו ִמכם שאתם תמציאו בשבילנו את כל המילים והביטויים ודרכי התחביר הרחוביים, אבל בדבר אחד לפחות אתה מוכרח להודות, שלולא היתה קיימת שפה ”נמוכה“ – לא היית יכול להגיד שפה ”גבוהה“ מהי? נכון? אוֹ.
*
עכשיו אני חוזרת למה שאמרת על הסטודנטים והמטבח, ובאמת – תסלח לי על החוצפה שלי, שהנה – אני הקטנה מנסה להסביר לך למה אתה חושב כך. אני חושבת, שאם יש לך פה בעיה, אז אחת משתיים:
או שאתה, במטבח שלך, מדבר בָּעברית שהם משתמשים בה בשביל הלימודים הגבוהים והנשגבים – באוניברסיטה, ולכן אתה מתאונן, אז מה שאני מציעה לך זה, להתחיל להשתמש במטבח שלך בשפה יותר מטבחית;
או שהאוניברסיטה כל-כך ירדה ברמה שלה, עד שהסטודנטים מרגישים בה כמו במטבח שלהם, אז מה שאתם צריכים לעשות זה, להעלות את הרמה של האוניברסיטה, ולא להטיל את האשמה על הסטודנטים.
אלא שלדעתי הענייה מאוד – יש עוד דרך אחת, פשוטה מאוד, שהיא היתה יכולה להיות הדרך הכי טובה גם בשביל כל עם ישראל, לא רק סטודנטים: תביאו לנו דקדוק חדש!
כי מה קורה פה: כולנו לפי דעתכם מדברים ב“שגיאות“, כן? כולנו עוברים על החוקים של העברית, שלפי דעתכם רק הם ה“נכונים“, כן? אז מה פה כל-כך מסובך? תשנו את החוקים שלכם ה“נכונים“ – לפי איך שאנחנו מדברים, ואז כולנו נדבר ”נכון“!
תשמע לי, כבודך, כל העמים בעולם עושים את זה, ובכלל המין האנושי נוהג כך, גם בכל שאר התחומים של החיים: בני-אדם לא מחוקקים חוק שיהיה נגד כל-כל-כל היישוב! ובטח שלא במדינה דמוקרטית.
*
למשל, ”אינני“, ”איני“ – אף אחד לא אומר את זה. אף אחד לא מדבר כך.

להורדת המכתב לחצו כאן >>