תופעה שכיחה בלשון הדיבור היא השימוש בזמן הווה לתיאור אירועים שהתרחשו בעבר. מה שעלול להישמע כשיבוש לשוני שנולד בשפת התקשורת, מתברר כתופעה לשונית רבת שנים ורחבת היקף. תופעה שמוכרת לא רק בעברית המודרנית, אלא גם בשפות אירופיות עוד מימי הביניים.
פרופ' זהר לבנת מסבירה כי מדובר בתופעה לשונית לגיטימית המכונה "הווה היסטורי" – שימוש מכוון בזמן הווה שמטרתה להרחיב את מערכת הזמנים המצומצמת של העברית ובכך להחיות את הסיפור, להפוך אותם למוחשיים יותר ולגשר על פערי זמן.
מדוע זה קורה, ואיך השפה מתגמשת בהתאם לצורכי הדוברים?
לקריאת המאמר המלא של פרופ' לבנת באתר הזירה הלשונית – לחצו כאן >>
