נוף לשוני ללא מילים: בתוך ההרס והחורבן בקיבוץ ניר עוז, שרידי פסנתר חרוך ניצבים דוממים בביתם השרוף של עודד ז"ל ויוכק'ה ליפשיץ. הפסנתר שעליו ניגן עודד הפך לתזכורת כואבת ליום של אובדן.
הפסנתר, שהיה כלי לביטוי מוזיקלי ותרבותי, עומד כעת כמצבה. מסמל את החיים שהיו כאן לפני האסון, את הצלילים שמילאו את הבית, ואת הדממה ששוררת בו כעת. בתוך ההרס הכללי, זהו זיכרון של אנשים, חוויות, קשרים, קהילה. חיים.
בתוך הדממה הזו, מתקיים רגע עוצמתי המהדהד זיכרונות של חורבן ותקומה. זיכרון שמראה לנו שגם אחרי ההרס, משהו נשאר.
מעבר לאבל ולכאב, מתעוררות תחושות של תקווה והמשכיות: הפסנתר שניצב בין ההריסות, משמש סמל לכוחה ולעמידותה של הרוח האנושית, כמייצג את הניצחון האפשרי של החיים על פני ההרס, ואת התקווה לתחייה מחודשת של התרבות והרוח.
התמונה מזמינה אותנו להתבונן, לחשוב ולהרגיש. בדממתה, היא זועקת את הסיפור של אותו יום נורא, ומזכירה לנו את החשיבות של הנצחה, זיכרון והמשכיות.
צילום: רוביק רוזנטל.
