מקומה של הכוונת לשון בימינו
גבריאל בירנבאום
הקדמה
חלקו הראשון של המאמר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור לבין הנורמטיביזם; מוצע לראות הקבלה בין היחס הזה ליחס שבין מדע (כלשהו) לבין ערכים (כלשהם). המחבר סבור שטשטוש ההבחנה בין המושגים האלה נפוץ גם אצל בלשנים ומתקני לשון, וראוי להבהיר את העניין.
בהמשך מציע המחבר את המושג נורמטיביזם מפוכח, המבוסס על שלושה עקרונות. מכאן עובר המאמר לדון בשאלה אם הגישה הנורמטיביסטית לעברית צריכה להיות שונה מהגישה הנורמטיביסטית ללשונות אחרות.
כתשובה מובאות גישותיהם של ארבעה בלשנים: חיים בלנק שולל כמעט לגמרי את העיסוק הנורמטיבי, אבל גם הוא מצביע על מצבה המיוחד של העברית; א' בנדויד מייצג גישה טהרנית, שלטענתו איננה עקרונית אלא מתחייבת ממצבה המיוחד של העברית; ח' רוזן רואה בעברית הישראלית שפה בשלה; יש להבחין בין שגיאות, שרצוי לחנך להימנע מהן, לבין התפתחות טבעית, שיש לברך עליה. בהמשך מובאת גישתו של ז' בן-חיים – בלשן מובהק ונורמטיביסט מפוכח. הבלשן מ' בן-אשר מוזכר כבעל המחקר השיטתי הראשון בנורמטיביזם של העברית הישראלית. לבסוף מובאות הערות לדרכה של האקדמיה ללשון על פי החלטותיה בדקדוק מהשנים האחרונות; ההחלטות מעידות על גישה של נורמטיביזם מפוכח.
המחבר עצמו – בתוקף תפקידו כמזכיר המדעי של האקדמיה ללשון העברית – עוסק בהכוונת הלשון, ומשתדל לאמץ את עקרונות הגישה הזאת.
מאמר מתוך "ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת לשון", בעריכת: אורה (רודריג) שורצולד, עלית אולשטיין, שושנה בלום-קולקה
לקריאת המאמר לחצו כאן >>
