שימוש בשפה שנועד לווסת את מערכת היחסים של המשתתפים באירוע דיבור, על פי תאוריית הנימוס של בראון ולווינסון (ע"ע).
שימוש בשפה שנועד לווסת את מערכת היחסים של המשתתפים באירוע דיבור, על פי תאוריית הנימוס של בראון ולווינסון (ע"ע).
משתתף בשיחה שאליו מיועד המסר של המוען (ע"ע).
בתאוריית פעולות הדיבור: הנסיבות שבמסגרתן מילים יכולות לבצע פעולה מסוימת. בדרך כלל הן חלק מהליך חברתי מוסכם, הכולל משתתפים ותנאים.
דרכי שיח מוסכמות מבחינה תרבותית ותקשורתית, כגון: מתן דין וחשבון, דיווח, הסבר, שכנוע ועוד.
סוציו-בלשנות, בלשנות חברתית. תחום בבלשנות החוקר את היחסים בין הלשון והחברה בהיבטים מגוונים. אנגלית: sociolinguistics.
דיאלקט חברתי. אוצר מילים ומאפיינים לשוניים של קבוצה חברתית שיש לה הווי ואתוס משותפים, וחבריה משתמשים בו לתקשורת ביניהם.
קביעת מעמדה של לשון המשמשת בחברה, באמצעות מערכות של חוקים והטלת סמכות. ראו: מדיניות לשון
צורות הלשון המקובלות בחברה כדרך נכונה, התואמת מצבים פורמליים. ראו: נורמה, תקן.
ייחוס תכונות שליליות לקבוצה אתנית או מגדרית באמצעות השפה, כגון: יקה פוץ, מרוקאי סכין, בלונדינית מטומטמת.
לשון תת-תקנית המשמשת דוברים במסגרות בלתי רשמיות, כגון סלנג ישראלי, סלנג צבאי, סלנג עבריינים וכדומה. לסלנג פונקציות שונות כגון הבעת.