מילון סוציולינגוויסטי

חילופי דברים חופשיים בין בני אדם בהקשרים יום-יומיים. התחום שבו עוסק חקר השיחה (ע"ע).

שפה ששימשה יהודים בתפוצות שונות. מתאפיינת בשימוש בלשונות הסביבה בהגייה ייחודית ושימוש ייחודי, על פי צרכים תרבותיים ודתיים. דוגמאות: יידיש.

הלשון המשמשת את מי שרוכשים שפה שנייה אבל אינם שולטים בה עדיין, ומערבת יסודות משתי הלשונות תוך התערבות (ע"ע) של.

שפת חיילים גרמנים שהתרחקו מסביבה אזרחית לאורך שנים רבות. היא נחשבת לאחד המקורות ההיסטוריים של התפתחות הסלנג. גרמנית: Feldschprache.

לשון תערובת בין שפות שונות המשמשות את הדוברים, והופכת שפת האם של צאצאיהם. במקור: תערובת של לשונות רומניות עם לשונות.

תאוריה המדגישה את חשיבותו של הנמען בשיח, ואת הצורך של המוען להתאים אליו את המסר. עוצבה על ידי הבלשן הווארד.

תאוריה של התפתחות הלשונות, הקובעת כי השינויים בלשונות מתפשטים ממרכזי השפעה לאזורים סמוכים, בדומה לגלים הנוצרים מאבן המושלכת למים.

תאוריה שיצרו בראון ולוינסון (Braun & Levinson), שבמרכזה עומדים התדמית של המשתתפים בשיח והאיום עליה. הנימוס מוסבר כפעולה שמטרתה להגן.

תאוריה שיצר ג'ון אוסטין (John Austin) ושימשה בסיס לפרגמטיקה כתחום חקר מתפתח. בבסיס התאוריה טענה שיש לבחון את הדיבור כפעולה.

תאוריה שעל פיה עולם השיח של גברים ועולם השיח של נשים שונים זה מזה, ויש להעניק להם מעמד שוויוני. נטבע.